פסק-דין בתיק עמ"נ 342-08

1.         ערעור על החלטת ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית ראשון לציון (להלן: "הועדה") מיום 10.11.08, שעניינה חיוב המערערת, רכבת ישראל בע"מ (להלן: "הרכבת") בארנונה כללית לשנים 2004-2005 (להלן: "החלטה").

מבוא

2.         הרכבת הינה חברה ממשלתית המחזיקה ומפעילה תחנת הסעה לציבור המשתמשים ברכבת בשטח שיפוטה של המשיבה, הנקראת " תחנת ראשונים" (להלן: "התחנה").

המערערת העלתה מספר טענות בפני הועדה כנגד חיובי הארנונה אשר השיתה עליה המשיבה בשנים שבמחלוקת, בגין שטח התחנה ושטחים ומתקנים הסמוכים לה.

בערעור דנן על החלטת הועדה, התמקדה המערערת בשלוש סוגיות עיקריות: האחת,זכאותה לפטור חלקי או להנחה בתשלום ארנונה בגין הנכסים המוחזקים על ידה "מטעם המדינה" (להלן: " עניין הנחת המדינה"); השנייה, חיובה בארנונה בגין שטח הרציפים חרף היותם "רחוב" שאינו בר חיוב בארנונה (להלן: " עניין הרציפים"); השלישית, חיובה בארנונה בגין שטח קרקע המצוי מחוץ לתחנה, על אף שאינו מוחזק על ידה (להלן: " עניין השטח מחוץ לתחנה").

3.         ועדת הערר, דחתה את טענות המערערת בסוגיות הנ"ל, ואימצה את החלטות המשיב באשר לחיובי הארנונה של המשיבה.

בעניין הנחת המדינה, הסתמכה הועדה על פסיקת בתי המשפט, לפיה, ביטולו של סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק רשות הנמלים והרכבות"), הבהיר את כוונת המחוקק, כי אין להשוות את מעמדה של המערערת למעמדן של מוסדות המדינה לגבי זכאות לפטור חלקי או הנחה בתשלום מיסים וארנונה לפי סעיף 3 לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: " פקודת הפיטורין").

4.         בעניין הרציפים, דחתה הועדה את טענת המערערת, לפיה שטחי התחנה או חלקם, הם בגדר " רחוב" כהגדרתו בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: " פקודת העיריות"). הועדה מצאה לאחר מספר ביקורים שערכה בתחנה, כי מסילת הברזל נמצאת במרווח שקוע ומתוחם בין שני קירות בטון המצוי בין שני הרציפים, כך שקיימת הפרדה ברורה בין השטח המהווה " מסילה" ובין שטח הרציפים. כמו כן קבעה הועדה, כי הרציפים ויתר מבני התחנה אינם בגדר "מתקנים לצורך מסילת הברזל או בקשר אליה", ועל כן אין לראות בהם " מסילה" לצורכי ארנונה.

5.         בעניין השטח שמחוץ לתחנה, הסתמכה הועדה על קביעת מנהל הארנונה, שהמערערת היא המחזיקה בשטח המצוי מחוץ למבנה התחנה, כמסומן בתשריט שצורף לשומת הארנונה מטעמו. המערערת מצידה, העלתה בפני הועדה טענה כללית, לפיה, אינה מחזיקה בשטח זה. הועדה ציינה שהמערערת לא הביאה בפניה אף לא "בדל של טענה פוזיטיבית ואפילו השערה שלא נאמר ראיה, מיהו לדעתה המחזיק, לפחות בשטח המגונן והמפותח הניצב בפתח בניין התחנה ממש". הוועדה הגיעה למסקנה שהמערערת היא המחזיקה בשטח, בהסתמך על חזקת הכשרות של פעולת המשיב כרשות שלטונית.

אדון להלן, בשלוש הסוגיות, אחת לאחת, כל אחת בנפרד.

עניין הנחת המדינה

הקדמה

6.         ייאמר כאן ומייד, כי הועדה, בדחותה את טענת המערערת בעניין הנחת המדינה הסתמכה על שורה של פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים השונים, בהם נדונו טענות דומות של הרכבת בעניין תחנות המצויות בתחומי שיפוט של רשויות אחרות (עמ"נ 419/01 רכבת ישראל נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (לא פורסם, ניתן ביום 23.7.01) וכן, עמ"נ 247/05 רכבת ישראל נ' מנהל הארנונה - מועצה אזורית דרום השרון (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.07) (להלן: פס"ד תחנת הרכבת בראש העין צפון). יש לציין כי קיימים פסקי דין נוספים בנושא שניתנו על ידי בתי המשפט המחוזיים, בה נדונו טענות זהות של הרכבת, עליהם לא הסתמכה הוועדה בהחלטתה (עת"מ 2538/05 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, ניתן ביום 10.7.07) (להלן: " פס"ד תחנות הרכבת בתל אביב") וכן, עמ"נ 812-10-09 רכבת ישראל בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (טרם פורסם, ניתן ביום 20.5.10)).

7.         לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בתיק זה, נתן בית-המשפט העליון פסק-דין בערעורים שהגישה הרכבת על פס"ד תחנת הרכבת בראש העין צפון, ועל פס"ד תחנות הרכבת בתל אביב (בר"מ 4832/07 רכבת ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה-מועצה אזורית דרום השרון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 8.2.10) (להלן: "פס"ד הרכבת")). 

8.         המערערת התבקשה על ידי ביום 01.03.10 להתייחס לבקשת המשיבים לצרף לתיק את פס"ד הרכבת. המערערת הבהירה בתגובתה, כי על פס"ד הרכבת הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב של בית המשפט העליון. כמו כן, פנתה המערערת, כך לטענתה, ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לקבל התייחסותו לבקשה. המערערת שבה והעלתה בתגובתה טענות בעניין הנחת המדינה, שנדחו במפורש על-ידי בית-המשפט העליון בפסק-דין הרכבת. לגישתה, בית המשפט העליון ייעתר לבקשתה לקיים דיון נוסף, וזאת לנוכח הפרשי החיובים בגובה של מיליוני שקלים, שהושתו עליה עקב ההלכה שנקבעה בפס"ד הרכבת. החיובים בארנונה, כך המערערת, משליכים על תקציבה ופוגעים בפיתוח מערך הרכבות במדינת ישראל, ביעילותו וביעילות הפעלתו.

9.         בטרם אתייחס לגופם של טענות המערערת, אני מוצאת להעיר, כי הגשת הבקשה לדיון נוסף, כמו גם, הפגיעה בתקציבה, אין בהם כדי להשליך על גורל הערעור המונח בפניי. בית המשפט העליון דן בהרחבה בפס"ד הרכבת בעניין הנחת המדינה, ופסיקתו מחייבת את הצדדים כל עוד לא שונתה על ידו,  ואין מקום להרחיב הדיון בסוגייה זו, גם במסגרת תיק זה.

מעבר לצריך, אתייחס להלן לסוגייה על קצה המזלג, לצורך הבהרת ההלכה שנקבעה בפס"ד הרכבת, שיש בו ליתן מענה לטענות המערערת כולן.

הנחת המדינה, המסגרת הנורמטיבית

10.       בעבר, חויבה הרכבת בארנונה בשיעור מופחת של 55% מן החיוב המלא, בהתאם לפקודת הפיטורין, הקובעת בסעיף 3(א)(3) ו-3(ב) שיעור ארנונה מופחת לנכסים כמפורט שם, שהמחזיק בהם הם הממשלה או מחזיק אחר "מטעם הממשלה". זהו נוסחם של הסעיפים בפקודת הפיטורין בשנים שבמחלוקת:

(2) ...